ספר דברים

מדוע לגבי הברכה מופיעה רק השמיעה: "את הברכה אשר תשמעו", ואלו לגבי הקללה גם שמיעה וגם עשיה: ."והקללה אם לא תשמעו... וסרתם מן הדרך"?

מדוע פותחת התורה בפועל "ראה? מה פשר ההדגשה "ראה אנכי"? ומדוע מופיע הציווי בלשון יחיד?

עד עכשיו בני ישראל לא התלוננו על כך שמשה רבינו 'כבד הפה' דיבר, מה נתחדש עכשיו בספר דברים שהם תמהים על כך?

משה רבינו מזכיר בפתיחת ספר דברים ג' פעמים את השורש ד.ב.ר כנגד שלושה סוגי דברים שלו בספר.

משה אומר "לא איש דברים אנכי", ומצד שני דווקא משה רבינו אומר את ספר דברים! דברי מוסר צריכים להאמר על דברים שנעשו בעבר, ולא על דברים שלא נעשו.